פסק-דין בתיק ת"ק 25150-07-11

1.         גב' הילה מנדלוביץ, בתו של התובע (להלן:"הילה") נהגה ברכבו של התובע וברכב ישב בן זוגה מר אמיר אייל (להלן:"אייל").

לטענת הילה, היא נסעה מכיוון רחובות לכיוון נס ציונה, בכביש ובו 4 נתיבים ובנוסף לכך היה גם נתיב השתלבות מימין מכיוון רח' החרש. לאחר שהילה עברה את הצומת, היא שמעה רעש מכיוון הגלגל הקדמי שמאלי ומשראתה במראה, שאין רכב מאחוריה, החליטה לעבור בהדרגה ובאיטיות מנתיב לנתיב לצד ימין, תוך כדי איתות על מנת לעצור בתחנת אוטובוס, שבנתיב ימני קיצוני על מנת לבדוק פשר הרעש.

כל אותו זמן, עת עברה מנתיב לנתיב, הביטה במראה וגם אייל הסתובב לכיוון החלון האחורי על מנת לבדוק מצב הרכבים הנוסעים מאחורי רכב התובע.

עוד לפני שעצרה עצירה מלאה, ראו הילה ואייל מרחוק רכב, שהיה נהוג בידי מר רועי חאווה, בנו של הנתבע 1 (להלן:"רועי") חוצה במהירות את הצומת שמאחוריה ובטרם הספיקו לצאת מהרכב, הגיע רועי במהירות ופגע עם חלקו הימני קדמי בצד השמאלי  האחורי של רכב התובע והפגיעה הייתה כה חזקה עד כי רכבו של התובע הוכרז:
"אובדן כללי".

פגיעה זו גרמה לתובע נזקים בסכום של 12,741.50 ש"ח - הכולל: שווי הרכב בסך של
11,940 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 750 ש"ח, אגרת בית המשפט והוצאות על צילומים בסך של 51.50 ש"ח ואת סכום הנזק תובע התובע מהנתבעים בתביעה זו.

2.         בכתב ההגנה, מבקשים הנתבעים לדחות את תביעת התובע, משום שהם סבורים שהילה היא זו אשר גרמה לתאונה בלתי נמנעת וכי האחריות לגרם התאונה רובצת עליה.

להצדקת הטענה, שיש לדחות את התביעה - נטענות, בין היתר, הטענות העיקריות הבאות:

א.         רועי נהג ברכבו בנתיב הימני ביותר מתוך 4 נתיבים ובאותו זמן, נסעה הילה בנתיב השמאלי ביותר.

בסמוך לצומת ובעוד רועי ממשיך ישר בכיוון נסיעתו, החלה הילה לסטות ימינה בפתאומיות אל עבר נתיב נסיעתו של רועי, תוך שהיא חוצה 3 נתיבי נסיעה ובולמת את רכבה בפתאומיות.

כתוצאה מסטייתו ובלימתו הפתאומית של הרכב בו נהגה הילה, נפגע חזית ימין של רכב הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") כתוצאה מהתנגשות בחלקו האחורי שמאלי של רכב התובע וזאת לאור העובדה, שרועי ניסה לחמוק שמאלה מרכב התובע, אשר סטה ימינה בחדות.

ב.     הילה, היא זו אשר גרמה לתאונה בלתי נמנעת בין שני כלי הרכב ותאונה זו נגרמה באחריותה המלאה של הילה.

כמו כן, מכחישים הנתבעים את גובה הנזק הנתבע.

3.         מבחינת העובדות המועלות בכתבי הטענות ובעדויות הצדדים ועדותו של אייל עולה, שלמעשה, רוב העובדות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים המעורבים בתאונה:

אין חולק, שבמקום האירוע מצויים 4 נתיבים, אין חולק שרועי נסע בנתיב הימני, אין חולק שאכן הילה עברה מספר נתיבים - מהשמאלי ביותר ועד הימני ביותר- עד שעצרה את רכבה בתחנת האוטובוס על מנת לבדוק את סיבת הרעש בגלגל ואין גם חולק, שרכב התובע נפגע בחלקו האחורי השמאלי ואילו רכב הנתבע נפגע בחזית ימין.

ובכל זאת - למרות ההסכמות הנ"ל- עולה השאלה השנויה במחלוקת, על מי חלה האחריות לקרות התאונה והאם שני המעורבים בתאונה נהגו בזהירות והאם אפשר היה למנוע את התאונה.

4.         לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את חומר הראיות - כפי שהובא בפני בית המשפט- מסקנת בית המשפט היא, שלאור התנהגות שני המעורבים בתאונה ותוצאותיה - רובצת האחריות המרבית לקרות התאונה על רועי ואילו להילה רשלנות תורמת בלבד.

בשקילת חלוקת האחריות ולאור העובדות והנסיבות, אני קובע את אחריותו של רועי בשיעור של 70% ואילו את אחריותה של הילה בשיעור של 30% - זאת מן הנימוקים הבאים: